בסדנה, אבן אף פעם אינה רק אבן. גובינדה לומד ריפוי בצ'אקרות כל חייו, וכל צמיד וכל תליון כאן מתחילים ממרכז האנרגיה שהם אמורים לשרת. זו המפה שממנה הוא מלמד.
I.המפה: שבעה מרכזים, שבע אבנים
מסורת הצ'אקרות קוראת את הגוף כעמוד של שבעה מרכזי אנרגיה, מהשורש ועד הכתר. לכל אחד יש צבע, עניין, ובגרסה של הצורף — משפחת אבנים שעונה לו. אלה השבע שהסדנה עובדת איתן הכי הרבה.
| צ'אקרה | מרכז | אבן | מה מבקשים ממנה |
|---|---|---|---|
| Muladhara | שורש | יַשְׁפֵה אדום | יציבות, קרקע, האומץ להישאר |
| Svadhisthana | מין | קרנליאן | חום, תיאבון, אש יצירה |
| Manipura | מקלעת השמש | סיטרין | ביטחון, רצון, השמש שנישאת פנימה |
| Anahata | לב | קוורץ ורוד | רוך, סליחה, חזה פתוח |
| Vishuddha | גרון | טורקיז | דיבור צלול, הדבר שנאמר |
| Ajna | עין שלישית | אמטיסט | שקט, תובנה, המבט הארוך |
| Sahasrara | כתר | אבן ירח | פתיחות, הנחה, אור שקט |
לאפיס לזולי ולברדוריט נעות בין המרכזים. הלאפיס משרת גם את הגרון וגם את העין השלישית, ולכן כל כך הרבה שרשראות אבן נשמה כאן נבנות סביבו.
II.איך באמת בוחרים אבן
כשאורח מתיישב לעצב פריט, גובינדה לא מתחיל ממגש האבנים. הוא מתחיל בשיחה: למה נועד הפריט, מי יענוד אותו, איזו עונה בחיים הוא מסמן. רק אחר כך יוצא המגש. לאפיס, טורקיז, אבן ירח, לברדוריט, קוורץ ורוד — כולן טבעיות ונבחרות ביד, והבחירה בדרך כלל נעשית מעצמה. אנשים נמשכים אל המרכז שזקוק לטיפול. הם כמעט תמיד יודעים.
אבן ריפוי לא בוחרים בעיניים. בוחרים אותה כמו שבוחרים פרי בשל: לפי משקל, לפי חום, כשהיד יודעת ראשונה.
III.לקרוא את איכותה של אבן טבעית
לא משנה מה אתם חושבים על אנרגיה, אבן טובה היא אבן טובה. שלושה דברים שכדאי לבדוק.
- צבע שמשתנה. אבנים טבעיות נושמות: פסים ביַשְׁפֵה, עורקי מטריצה בטורקיז, הברק הנע בתוך אבן ירח ולברדוריט. צבע אחיד לחלוטין מעיד בדרך כלל על זכוכית או צביעה.
- קרירה למגע. אבן אמיתית שותה את חום היד לאט. שרף וזכוכית מתחממים כמעט מיד.
- משקל ביחס לגודל. מינרלים צפופים. אבן שמרגישה קלה בצורה חשודה ביחס לגודלה כנראה אכן כזו.
במודול האבן של תוכנית הלימודים האורחים לומדים למיין חרוזים בדרך הזו עוד לפני שהם משחילים אותם, ואז מרכיבים צמיד או שרשרת מאבן טבעית סביב אבן נשמה אחת שנבחרה.
IV.לשבץ אבן בכסף
אבן צ'אקרה במגירה לא עושה דבר; המסורת רוצה אותה ענודה על העור. כאן נכנסת עבודת הכסף. מסגרת בנויה ביד — דופן דקה של כסף טהור שמעוצבת בדיוק למותן האבן ומוחלקת על שפתה — מחזיקה קבושון עשרות שנים בלי דבק. לימוד עבודת המסגרת הוא השלב הרביעי בתוכנית הכסף, והרגע שבו שני חצאי ההוראה של הסדנה, המתכת והאבנים, נפגשים בפריט אחד.