טבעת בעבודת יד עוברת שלוש פעמים באש ומאה מכות פטיש לפני שהיא נוגעת באצבע. זה המסע המלא, בדיוק כפי שהוא מתרחש ליד השולחן, ובדיוק כפי שמתחילים עושים אותו כאן ביום היכרות.
I.להתיך ולצקת
כסף סטרלינג מגיע לשולחן כגרגרים: כדוריות קטנות ומבריקות, 92.5 אחוז כסף ו-7.5 אחוז נחושת. הנחושת היא שהופכת את המתכת לקשה מספיק כדי שאפשר יהיה לענוד אותה; כסף טהור רך מדי מכדי להחזיק צורה על היד. הגרגרים נכנסים לכור קרמי, והמבער מעלה אותם מעבר ל-900 מעלות צלזיוס עד שהם נאספים לשלולית זוהרת ומסתחררת.
היציקה היא הרגע שמתחילים זוכרים. כסף מותך זז מהר, והתבנית נותנת לכם שנייה אחת של החלטה. יוצא מטיל: מוט קטן, גס וכן, שמכיל בתוכו את כל הטבעת שלכם ומחכה.
II.לחשל ולרדד
המטיל עבה מכדי שאפשר לענוד אותו, ולכן מחשלים אותו. תחילה מפטשים אותו לאורכו על הסדן כדי להתחיל את המתיחה, ואז מעבירים אותו שוב ושוב במכבש הגלילים — מכבש ידני שמדקק את המוט בשבריר מילימטר בכל מעבר.
העבודה במתכת מקשה אותה. כל כמה מעברים צריך לרכך את הכסף באש: לחמם אותו עד זוהר דובדבן עמום ולתת לו להירגע, אחרת הוא נסדק. המקצב הזה של עבודה ומנוחה עובר בכל שלב בצורפות, והיכולת להרגיש מתי המתכת מבקשת שוב את הלהבה היא חצי מהלימוד.
III.לחתוך ולעצב
מידת הטבעת היא חשבון פשוט: היקף האצבע ועוד תוספת לעובי המתכת. חותכים את הרצועה, מפצירים את קצותיה שיהיו שטוחים לגמרי, ואז מכופפים אותה סביב מוט פלדה בעזרת פטיש עור עד ששני הקצוות נפגשים. הם חייבים להיגע במושלם, כך שלא יעבור אור דרך התפר, כי ההלחמה אינה ממלאת דבר. היא רק מחברת את מה שכבר מתאים.
IV.להלחים את התפר
מורחים על החיבור פלקס, מניחים עליו רסיס של הלחמת כסף, ומחממים את כל הטבעת באחידות — לעולם לא רק את התפר. בטמפרטורה הנכונה ההלחמה מבליחה וזורמת בחיבור כמו מים שמוצאים סדק. כשזה נעשה היטב, התפר חדל להתקיים: הטבעת הופכת לפיסת מתכת אחת רציפה.
הלחמה לא מדביקה שני קצוות. היא משכנעת אותם שמעולם לא היו נפרדים.
V.למדוד וליישר
בחזרה על המוט מקישים על הטבעת עד שהיא עגולה, כי טבעת מולחמת תמיד יוצאת מעט אליפטית, ואז מותחים או מכווצים אותה למידה הסופית. טבעת עשויה היטב צריכה להחליק מעל הפרק בלחישה של התנגדות ולשבת בשקט ברגע שהיא מגיעה למקומה.
VI.לפצור, לשייף, לגמור
הפצירות מוחקות את קו ההלחמה ומיישרות את הקצוות; נייר הליטוש עובר מגרגר גס לעדין יותר ויותר עד שהמשטח מוכן לגימור. כאן היוצר בוחר את האופי של הטבעת: ליטוש מראה בוהק, הברשת סאטן רכה, מרקם מרוקע שתופס את האור בפאות, או פטינה מוחשרת שמכהה את השקעים ומאירה את הבליטות. אין תשובה נכונה, רק זו שנראית כמוכם.
VII.לייצר אחת בעצמכם
כל מה שלמעלה נכנס ליום אחד. זו בדיוק הקשת של יום ההיכרות בסדנה: אתם מגיעים בבוקר לשולחן בלי שאחזתם מבער מעולם, ויוצאים בשקיעה עונדים טבעת שיצקתם, חישלתם, הלחמתם וגימרתם בעצמכם. בשבוע שלם אותן ידיים לומדות שיבוץ אבנים ועיצוב. הסיפור המלא מסופר בשבוע ליד השולחן.